הסרט The Bad Guys 2 (לא רעים בכלל 2) רץ עכשיו בבתי הקולנוע, ואחד האנשים המרכזיים מאחוריו הוא לא אחר מאשר לירון טופז, המנהל המקצועי של פריים ביי פריים, במאי, סופרוויזר אנימטור, ראש מחלקת האנימציה ומי שכבר 16 שנה חלק מצוות האנימציה של DreamWorks.
לירון גם ביים את הסרט הקצר החדש The Bad Guys Little Lies and Alibis שהוקרן בבתי הקולנוע בתחילת השנה.
דיברתי איתו על איך יוצרים אנימציה הוליוודית מהפנטת, מה באמת קורה מאחורי הקלעים של סרטים כאלה, ואיך נראה תהליך העבודה מבפנים.
איך גילית את תחום האנימציה ומה גרם לך להחליט להפוך אותו לקריירה?
כבר מגיל צעיר ידעתי שאני רוצה להיות אנימטור. כשהייתי בן שש, שאלתי את הגננת איך קוראים למישהו שיוצר סרטים מצוירים, והיא אמרה לי: אנימטור. מהרגע הזה זה היה לי ברור שזה הכיוון שלי. באותה תקופה לא הייתה ממש תעשיית אנימציה בארץ, והחלטתי שאני רוצה ללמוד בחו”ל. בחרתי ללמוד בבית הספר רינגלינג בפלורידה, כי גיליתי שיש לו קשר חזק לתעשייה. בסיום הלימודים, כשהסטודיואים הגדולים הגיעו לגייס, הריאיון עם דרימוורקס בלט במיוחד, והיה בינינו קליק מיידי. חצי שנה אחרי שסיימתי ללמוד, קיבלתי מהם הצעת עבודה, ומאז אני שם כבר 16 שנים.
ביימת את הסרט הקצר "The Bad Guys Little Lies and Alibis". מה למדת מהעבודה עליו שבחרת ליישם אחר בכך בעבודה על הסרט המלא?
התובנות שלי מהעבודה על הסרט הקצר היו בעיקר לגבי העבודה עם צוות בתור במאי. אמנם זו הפעם השנייה שאני מביים, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שעשיתי את זה לבד, וזה באמת עולם ומלואו. לעבוד עם כל המחלקות, לתקשר עם האמנים השונים בין אם זה אמני הארט, הסטוריבורד או האנימטורים לכל אחד יש דרך עבודה ייחודית, וזה היה מרתק. בנוסף, זו הייתה הפעם הראשונה שעבדתי עם שחקנים גדולים כמו סם רוקוול ואקוופינה, והיכולת לתת להם פידבק ולראות את הנכונות והנדיבות שלהם הייתה חוויה יוצאת דופן. במיוחד סם רוקוול, שלמרות המעמד שלו, היה כל כך נעים וצנוע, אפילו הגיע לצפות בסרט הסופי עם אבא שלו וזה היה פשוט מקסים.
תוכל לספר איך העבודה עם המדבבים מוסיפה ניואנסים לדמויות?
בניגוד לגרסאות מדובבות בשפות אחרות, שבהן הדיבוב נעשה לאחר האנימציה, אצלנו מקליטים את קולות השחקנים עוד לפני תהליך האנימציה. זה מאפשר לנו להקשיב לכל ניואנס קטן בקול שלהם בין אם זו נשימה, מלמול או הפסקה קטנה ולהכניס את זה לאנימציה. זה מה שתורם לאותנטיות של הביצועים.
אנחנו גם מצלמים את השחקנים בוידאו, וכך האנימטורים מקבלים רפרנס ויזואלי של תנועות פנים וגוף. סם רוקוול למשל, שמגלם את מר וולף, הוא שחקן שממש נכנס לדמות והאימפרוביזציות שלו נותנות המון השראה. זו חוויה מעשירה לעבוד איתם.
בסרט הראשון של “The Bad Guys” עבדת כסופרוויזינג אנימטור איך עבדת עם הצוות על הסרט הזה?
בסרט הראשון של “The Bad Guys” עבדתי כסופרוויזינג אנימטור על סצנות האקשן והמרדפים. הגעתי לסרט מעט מאוחר יותר, כי הייתי מעורב בשלבי הפיתוח הראשונים של “Puss in Boots: The Last Wish”. לכן, כשהצטרפתי, רוב הדמויות הראשיות כבר היו מחולקות בין שאר הסופרוויזינג אנימייטורס, וראש מחלקת האנימציה, שותף ותיק שלי, העדיף שאוביל את סצנות האקשן, שהיו מרכיב מאוד חשוב בסרט. זה היה תענוג גדול, כי אני מאוד אוהב ליצור סצנות אקשן מוקצנות ומהנות.
איך משפיעה ההשראה מסרטים כמו Mission: Impossible ו‑James Bond על גישת האקשן והאנימציה בפרויקט החדש?
אחד הרעיונות המרכזיים של פייר בסרט הראשון היה לקחת את הסגנון הקולנועי של טרנטינו, ולתרגם אותו לעולם הילדים בסרט אנימציה כיפי ומהנה. בהשראת סרטי “אושן 11”, גם בדמות הראשית עם ניחוח ג’ורג’ קלוני וגם בסגנון הסיפור עם הטוויסטים, הסרט הצליח לייצר שפה קולנועית ייחודית. גם בצילום אפשר היה לראות את זה, עם שוטים ארוכים שעוברים מדמות לדמות.
בסרט השני רצינו לקחת את זה שלב קדימה, ולשלב השראה מסרטי “משימה בלתי אפשרית” ו-“מהיר ועצבני”, כדי להגביר את האקשן ולהפוך אותו לעוד יותר גדול מהחיים. וכמו שאפשר לראות כבר בטריילר יש אפילו מרדף שמגיע עד לחלל!
כיצד מתבצע שיתוף הפעולה בינך לבין פייר ו‑JP Sans, הבמאים השותפים שלך?
ל-JP Sans, לפייר ולי יש היכרות רבת שנים אנחנו עובדים בדרימוורקס כבר מעל לעשור, ושיתפנו פעולה בפרויקטים רבים. השותפות שלנו התחילה בסרט בשם “Larrikins”, שבו פייר היה ראש מחלקת האנימציה, ועבדנו בצמוד. מהר מאוד גילינו שהסגנונות והגישות שלנו תואמים בצורה כמעט מושלמת, מה שיצר כימיה מקצועית נהדרת. למדנו המון זה מזה, ואפשר אפילו לומר שהפרינו אחד את השני, מה שהפך את שיתוף הפעולה שלנו למאוד מיוחד.
הניסיון הראשון שלנו כבמאים היה בסרט הקצר “Bilby”, שיצרנו יחד באווירה כמעט סטודנטיאלית, אבל במסגרת של אולפן גדול. הסרט זכה להצלחה בפסטיבלים, קיבל פרסים, ובעצם פתח לנו את הדלת לקריירה כבמאים. היום, שיתוף הפעולה בינינו זורם מאוד. סיעורי המוחות תמיד חיוביים ומפרים, והחברות העמוקה שלנו בהחלט תורמת לתהליך.
מה היתרון בגישה של הכנת עריכת סטוריבורד לפני שעוברים לתלת‑ממד?
היתרון העצום בעבודה עם סטוריבורד הוא שאפשר להתנסות ולבדוק רעיונות במהירות ובפשטות, ורק בכמה שרטוטים קטנים אפשר להגיע לתוצאות, לשלוח אותן לחדר העריכה, ולראות מה עובד ומה פחות. ברגע שעוברים לשלב התלת-ממד, כל שינוי הופך להיות הרבה יותר יקר ומורכב, כי מעורבים בו המון אנשים ומחלקות. לכן, לפתור כמה שיותר דברים כבר בשלב הסטוריבורד זה ממש מבורך, ובמיוחד כשיש לנו אמני סטוריבורד כל כך מוכשרים בדרימוורקס זה באמת תענוג.
עד כמה אתם נאמנים לספרים המקוריים בסרטים, או שיש חופש יצירתי?
הקשר לספרים הוא מקור השראה חשוב, אבל אנחנו לא בהכרח נצמדים לעלילה המדויקת של כל ספר בסדרה. אנחנו משתמשים בספרים כבסיס והשראה, ולעיתים גם מוצאים בהם פתרונות כשאנחנו נתקלים באתגרים. למשל, בסרט הראשון, כשהגענו לחלק הסופי ולא היינו בטוחים איך לפתח את העלילה, אחד האנימטורים הציע לקחת רעיון מאחד הספרים האחרים, וכך נולד השוד של השרקנים. הסדרה עשירה, וזה מאפשר לנו גמישות תוך שמירה על קשר לעולם המקורי.
ספר לנו משהו שאף אחד לא יודע, רק מי שעבד על הסרט הקצר (:
הכנסנו לא מעט פרטים קטנים והפתעות חבויות בתוך הסרט, קריצה מאיתנו למי שמצליח לגלות אותם….. הכנסנו אלמנטים מהסרט הראשון והשני, רמזים קטנים שמקשרים בין העלילות. למשל, הרכב שפוגע באוטו של וולף הוא אותו רכב שהדמויות נוסעות בו בסרט השני, מין רמז קטן שמקשר בין העולמות.
פרט נוסף הוא לוחית הרישוי של המשאית עם התרנגולות, שכתוב עליה B1L8Y – שזה נראה כמו “Bilby” ( הסרט הקודם שביימתי עם פייר וJP ) רק מי שבאמת בוחן כל פריים יוכל לעלות על זה.
יש עוד המון רמזים חבויים לאורך הסרט, כולל אזכור נוסף ל“Bilby” גם בסרט השני וגם בשורט. זה חלק מהכיף בלעשות סרטים – לדעת שיש אוהדים שיצפו שוב ושוב, ויחקרו כל פריים. לפעמים אנחנו קוראים תאוריות שהם כותבים ופשוט נגנבים מרמת ההשקעה והדיוק, הם שמים לב לפרטים שאפילו אנחנו כבר שכחנו שהכנסנו.
אם בא לכם לשמוע עוד, וללמוד מלירון על התחום הזה – אתם מוזמנים להצטרף לקורס עקרונות האנימציה.
